top of page

מוסף להגדה של פסח תשפ״ד (מלחמת חרבות ברזל)

השתא, הכא. לספר ביציאת מצרים בימי מלחמה | יוצרים זיכרון ורבני ורבניות בית הלל


הסברים בהמשך...




דברים שאמרתי בהשקת המוסף: -מההתחלה היה ברור שהעבודה תהיה מורכבת. כמו שהמציאות מורכבת. בד״כ כשאני כמעצבת ניגשת לעיצוב חדש, אני עושה מחקר קטן על המסורת הקשורה בו, על רפרנסים שונים באמנות וכו. בוודאי בדברים הקשורים למסורת היהודית רבת השנים והגוונים.

בוודאי בעולם של הגדות פסח, שזכה להתייחסות אמנותית נרחבת מאד, מגוונת מאד.

- כשמרטי (יוצרים זיכרון) והרבנית שלומית פיאמנטה (ארגון רבניות ורבני בית הלל) פנו אלי - ואחרי שקראתי את החומרים וקבלתי את החומרים הויזואלים של איתן רוזנצווייג הי״ד - היה ברור לכולנו שחייב להיות פה משהו שמביא את המורכבות. המורכבות צועקת מתוך הטקסט, מתוך הויזואליה. בעיקר מתוך החיים...

- תוך כדי עבודה התוודעתי לאיתן. את העבודה הגדולה שלו על ציר הזמן היהודי כולנו ראינו. אבל אולי דווקא במחברות הסקיצות שלו הרגשתי אותו יותר.

- השתדלתי לעצב את ההגדה כך שתביא איתה גם את מסורת קישוט ההגדות (האיורים של איתן מאד מדברים את קישוטי ספרי הקודש - בעיקר עמודים פותחים אבל לא רק - באשכנז. זה עבד לטובת הצד של המסורת.) ומצד שני - לא נכון היה ולא רציתי לתת משהו סתמי, שלא יביא את הקושי והכאב והשאלות הנוקבות שנובעות מהתקופה ושבאו לידי ביטוי באומץ בטקסטים. שום ״נחמדוּת״ לא נמצאת כאן ולא תהיה גם בעיצוב.

- כן תהיה עזות. גם בצבע. גם דם שהוא יין ויין שהוא דם. כמו אז ביציאת מצרים כשהכל התערבב.

- איתן לא צייר איורים להגדה כלשהי. איתן רשם את ההיסטוריה היהודית. הוא הרגיש חלק ממנה. הוא חי אותה. הכל הלך לשם ונבע משם. לפעמים הרגשתי שבאיתן היתה איזו נשמה עתיקה עתיקה שפרצה בציורים שלו.

- היה עלי לבחור מתוך הרישומים-ציורים של איתן, שלא היו קשורים לפסח בשום צורה, ציורים שיתחברו לטקסטים באיזשהו אופן. לאצור אותם לכדי משהו שלם עם הטקסטים.

- ציור אחד בלבד קבלנו שאייר את ההגדה - אילו קרע לנו את הים דיינו. איתן צייר וגם כתב שם באותיות מצוירות. המילים העבריות הן חלק בלתי נפרד מעבודותיו של איתן.

- הרגשתי שאת שם האסופה הזאת אני חייבת לכתוב בכתב שצייר איתן. היו לי שם בסהכ 12 אותיות שונות, ואת כל השאר עיצבתי על פיהן ויצרתי בעצם סט כמעט שלם של א״ב מצויירות בהשראת איתן.

- בימי המלחמה הזאת הקמתי מיזם ״אות.חיים״ שמנציח את הנופלים והנרצחים בה על ידי פיתוח פונטים מכתב ידם.

- הצוות המופלא שלנו שכולו מתנדבים שחקני נשמה, מגייס מעצבי פונטים שמתנדבים לקחת אליו חומרי כתב יד של המונצח או המונצחת, וליצור מהם במסירות ומחשבה רבה פונט שניתן להוריד מאתר המיזם בחינם ולהשתמש ובזאת לגרום למשהו ממנו, מהרוח שלו, מהאישיות שלו מהיחודיות שלו - להישאר עוד בעולמנו. לתת נחמה מעטה למשפחות.

- שלומית בקשה שנשתמש בפונטים מהמיזם בעיצוב ההגדה. התלבטתי מאד. כתב יד אישי - הוא לא דבר ש״מתאים״ לשימוש בעיצוב אסופת מאמרים כמו זו, זה לא שייך, זה לא חגיגי מספיק, זה לא מסורתי מספיק. וגם, שימוש במגוון רב של כתבים עושה רעש. בעבודתי הרגילה לא הייתי עושה את זה.

- ואז, פשוט הבנתי בבירור: אני עושה את זה ובגדול. אני מביאה בעזרת כתבי היד שלהם, את הקול של הנרצחים והנופלים. ממש יכולתי כמעט לשמוע אותם. הם כאילו בקולותיהם אומרים, שואלים, מוחים, מקשים. וגם מקווים לטוב, מאמינים שיהיה טוב, מרגישים חלק מעם ישראל, חוליה בשרשרת.

- אז את המובאות מההגדה תוכלו לפגוש בקולותיהם השונים של עומרי ניב פיירשטיין,עמית מן, אוריה ליטמן ריקרדו, עדי אודיה ברוך, דביר זכאי, עמנואל עלמנאו פלקה, אלירן אברג׳ל, שחר פרידמן ואריה ריין הי״ד, ובגרסה הדיגיטלית גם בני הזוג לילי ורם איתמרי מכפר עזה, הי״ד.

- אם חלק מבני משפחותיהם נמצאים כאן איתנו בהשקה, אני רוצה להודות לכם, ולהגיד לכם שקולם, באופן כלשהו, נשמע.

- ועוד דבר - כשהתעמקתי בציורים של איתן גיליתי שהמוטיב שחוזר בהם כל כך הרבה ובאופנים מוזרים ושונים - הוא עיניים. איתן צייר עיניים, רק גלגל העין והאישונים, והן בולטות בכל הציורים כמעט, גם כשהן נפרדות מכל גוף וגם כשהן חלק מגוף אדם או חיה.

- לא הבנתי את זה.

- עד הבוקר... אני שומעת שיעור קצר של תנך יומי בווצאפ כל בוקר, והיום, אנחנו ביחזקאל, הזכיר הרב מוטי דשא את הפסוק הזה ביחזקאל:

"וְכָל בְּשָׂרָם וְגַבֵּהֶם וִידֵיהֶם וְכַנְפֵיהֶם וְהָאוֹפַנִּים מְלֵאִים עֵינַיִם סָבִיב לְאַרְבַּעְתָּם אוֹפַנֵּיהֶם."

- פתאום חשבתי על הציורים ה״מלאים עיניים״ של איתן. וחשבתי על המבט העתיק והחכם שלו. איתן ראה במלא עיניים, דברים שאנחנו לא מבינים. הצער על ההחמצה של מה שלקח איתו - גדול.

- שנהיה ראויים.

- תודה גדולה גדולה ומשמעותית למרטי, ולרבנית שלומית - שנתנו בי אמון מלא. עבדתי מול ועם הרבנית שלומית כשאני מרגישה שיש כל הזמן הבנה, ועומק. ככ כיף לעבוד ככה. ככ תודה שנתתם לי את האפשרות, ואת החירות.״


コメント


bottom of page